יש חומרים שקיבלו יחסי ציבור מצויינים, כמו חומצה היאלורונית, פפטידים, רטינול.
חומרים שמרגישים מתקדמים, חכמים, עתידניים.
ויש חומרים פשוטים, זמינים וזולים שממש חשובים ולא הייתי מוותרת עליהם כמו הגליצרין.
כמעט מביך להזכיר אותו ליד חומרים "סקסיים" יותר.
אבל אם יש משהו שלמדתי אחרי שנים של פיתוח מוצרים, זה שהעור לא מתרגש משיווק, הוא מתרגש מהתפקוד עצמו.
וגליצרין נותן עבודה.
כשאני מוסיפה אותו לפורמולה, אני לא עושה את זה כי צריך, או כי זה נשמע טוב, אני עושה את זה כי אני יודעת מה יקרה בלעדיו. המרקם ירגיש פחות נעים. הלחות תהיה יותר שטחית. משהו בעור יישאר יבש ומתוח.
איך גליצרין נוצר?
גליצרין נוצר באופן טבעי בתהליכי פירוק של שומנים. כשמפרקים שמן צמחי, למשל בתהליך סיבון, מתקבלים חומצות שומן וגליצרין. כלומר, הוא חלק ממבנה של טריגליצרידים, אותם שומנים שמהם מורכבים גם שמנים צמחיים וגם חלק מהשומנים בעור שלנו.
במילים אחרות, זו לא מולקולה סינתטית שהומצאה במעבדה, זו יחידה בסיסית שמופיעה שוב ושוב בביוכימיה של שומנים.
בתעשייה הקוסמטית הוא מופק לרוב משמנים צמחיים, כך שמקורו טבעי לחלוטין, גם אם תהליך הייצור תעשייתי.
מה יש במולקולה הקטנה והביישנית הזו?
גליצרין הוא מולקולה קטנה מאוד, מה שנקרא אלכוהול רב כוהלי. יש לו שלוש קבוצות OH, שלוש נקודות פעילות שממש אוהבות מים. תחשבי עליהן כמו שלוש ידיים פתוחות שתמיד מחפשות להיאחז במולקולות מים סביבן.
בזכות המבנה הזה הוא יודע ליצור קשרי מימן. אלה לא קשרים חזקים, אבל הם מספיק יציבים כדי להחזיק מים קרוב לאורך זמן. הוא לא מעניק לחות לשנייה ואז נעלם, הוא יוצר סביבו סביבה לחה יציבה ומסודרת.
גליצרין הוא לחותן.
לחותן הוא חומר שמושך מים וקושר אותם. הוא לא יוצר מים, ולא מייצר שומן שמכסה את העור. התפקיד שלו הוא לנהל את המים שכבר קיימים, למשוך אותם, להחזיק אותם, ולמנוע מהם לברוח מהר מדי.
זה הבדל חשוב.
וכשהוא מגיע לשכבת הקרנית, השכבה העליונה של העור, הוא נכנס למרווחים שבין התאים, קושר מים ומייצב אותם שם. שכבת הקרנית בנויה מתאים שטוחים שמודבקים זה לזה בעזרת שומנים וחלבונים. כשהם יבשים, הם נפרדים בקלות, נוצרים סדקים מיקרוסקופיים, והעור מרגיש מחוספס ומתוח.
כשהמים חוזרים למקום, בעזרת הגליצרין, המרווחים בין התאים מתמלאים. התאים מסתדרים טוב יותר זה לצד זה, המבנה כולו נעשה גמיש יותר, והמחסום העורי פועל בצורה יעילה יותר. פחות איבוד מים, פחות חדירה של גורמים חיצוניים, יותר יציבות.
זו נקודה חשובה: לחות בעור היא לא רק תחושה נעימה. היא תנאי לתפקוד תקין. אנזימים שפועלים בשכבת הקרנית זקוקים לסביבה מימית כדי לעבוד. תהליכי חידוש העור תלויים במים. בלי מים, העור לא רק נראה יבש, הוא מתנהג יבש.
אז כשמדברים על גליצרין, לא מדברים רק על לחות מדברים על סביבה ביולוגית שמתאפשרת תפקוד תקין
עור לח הוא לא עור מבריק מרטיבות.
הוא עור שהתאים שלו מאורגנים, המחסום שלו יציב, והמערכת שלו מתפקדת כמו שצריך.
כשאומרים שגליצרין "מושך מים", מאיפה המים מגיעים?
התשובה היא: זה תלוי בסביבה ובפורמולציה.
מקור ראשון - המים שכבר נמצאים במוצר
ברוב המקרים, גליצרין לא צריך לחפש רחוק.
הוא יושב בתוך פורמולה שמכילה מים: סרום, קרם, טונר. הוא קושר חלק מהמים שכבר קיימים שם, וכשמורחים על העור הוא עוזר להחזיק אותם קרוב לשכבת הקרנית ולמנוע אידוי מהיר.
כלומר, חלק גדול מהלחות מגיע פשוט מהמים שבמוצר עצמו.
מקור שני - המים שבתוך העור
העור שלנו לא יבש מבפנים. יש בו מים שמגיעים מהשכבות העמוקות יותר דרך תהליך טבעי של איבוד מים דרך העור.
גליצרין יכול לקשור חלק מהמים האלה כשהם עולים כלפי מעלה, ולשמור אותם בשכבה העליונה במקום שיתאדו מיד.
במובן הזה הוא לא “גונב” מים מהעור, אלא מאט את הבריחה שלהם.
מקור שלישי - הלחות שבאוויר
בסביבה לחה, גליצרין מסוגל גם לקשור מים מהאוויר.
אבל בואי נשים דברים בפרופורציה, זה לא שהוא פועל כמו ספוג ענק שסופח אדי מים מכל החדר. התרומה מהאוויר תלויה מאוד בלחות היחסית.
ומה קורה בסביבה יבשה מאוד?
כאן מתחילה האגדה שהוא מייבש.
אם שמים גליצרין בריכוז גבוה, בלי שכבה אוטמת מעליו, ובאוויר יבש במיוחד, הוא עלול למשוך מים מהשכבות העמוקות יותר ואם אין מה שיעצור אידוי, חלק מהמים האלה פשוט יתנדפו החוצה.
אבל זו לא הבעיה של הגליצרין. זו בעיה של פורמולציה.כשהוא משולב נכון, יחד עם שמנים, סקוואלן או חמאה טבעית שמאטה אידוי, הוא תומך בלחות לאורך זמן, לא לרגע קצר.
ומה לגבי חומצה היאלורונית?
אני נשאלת את זה הרבה. היא לא טובה יותר?
חומצה היאלורונית היא גם לחותן, היא מולקולה גדולה מאוד והיא יודעת לקשור כמויות מרשימות של מים ולתת אפקט מילוי מיידי. העור נראה יותר חלק, הקמטוטים מטשטשים.
זה אפקט יפה, ואני משתמשת בה לא מעט.
נכון, יש גם חומצה היאלורונית במולקולות קטנות, וזו נקודה שחשוב לדייק בה, במיוחד אם אני משווה בינה לבין גליצרין.
חומצה היאלורונית קלאסית היא מולקולה גדולה מאוד. היא נשארת בעיקר על פני השטח ויוצרת שכבה קושרת מים שנותנת תחושת מילוי מהירה. אבל היום מייצרים גם גרסאות במשקל מולקולרי נמוך, ואפילו נמוך מאוד. המולקולות הקטנות יותר מסוגלות לחדור עמוק יותר לשכבת הקרנית, לעבוד קצת יותר מבפנים ולא רק לשבת למעלה.
ועדיין, גם כשהן קטנות, הן גדולות משמעותית מגליצרין. גליצרין הוא מולקולה זעירה ממש. הוא נע בחופשיות יחסית בתוך שכבת הקרנית ומשתלב במרווחים שבין התאים.
בנוסף ההשוואה ביניהם לא באמת מתבססת רק על גודל, אלא על אופי העבודה שלהם. חומצה היאלורונית, גם בגרסה קטנה, מתמקדת בקשירת כמויות מים גדולות ויצירת אפקט מילוי. גליצרין מתמקד בוויסות מים ובשיפור התפקוד של השכבה העליונה של העור.
אפשר לומר שחומצה היאלורונית מצטלמת טוב וגליצרין בונה את התשתית.
וכשאני בונה פורמולה חכמה למוצר לחות לעור, אני לא חייבת לבחור ביניהם. אני נותנת להם לעבוד יחד.
למה אני לא מוותרת על הגליצרין במוצרים שאני רוקחת?
כי אחרי שמורידים את כל השיווק, נשארת השאלה האמיתית:
מה באמת משפר את תפקוד העור?
וגליצרין, באחוזים נכונים, עושה את זה שוב ושוב.
2 עד 5 אחוזים - והעור מרגיש הרבה יותר גמיש. פחות יבש. פחות מחוספס.
במוצרים טיפוליים לעור יבש במיוחד אני יכולה לעלות מעט יותר, כל עוד המרקם מאוזן.
גליצרין הוא חומר זמין, יציב, קל לעבוד איתו וזול מאוד ביחס לאפקט שהוא נותן. הוא מסיס במים באופן מלא, לא רגיש במיוחד לשינויי pH בטווחים קוסמטיים רגילים, לא דורש טכניקות מורכבות כדי לשלב אותו, ולא מעלה משמעותית את עלות המוצר. זה אומר שאפשר להשתמש בו בצורה נדיבה יחסית ועדיין לשמור על מוצר נגיש.
לפעמים יש נטייה לחשוב שאם חומר זול, הוא פחות איכותי. אבל במקרה של גליצרין, הזמינות והמחיר הם יתרון, לא חיסרון. הוא מאפשר לבנות פורמולה שעובדת באמת, בלי להפוך אותה למוצר יוקרה רק בגלל חומר גלם יקר.
ובינינו, זו נקודה שאני מאוד מעריכה כפורמולטורית. חומר אמין, מוכח מחקרית, בטוח, זמין בכל העולם, קל לשילוב, ונותן תוצאות אמיתיות בעור. זה לא טריק שיווקי, זו עבודה פשוטה ומדויקת.
באיזה מוצרים אני משלבת גליצרין?
כמעט בכל מוצר שמכיל מים.
בסרומים מימיים.
בקרמים.
בקרם עיניים.
בג’ל ניקוי עדין.
אפילו במוצרים לשיער ולקרקפת.
כל מקום שיש מים ואני רוצה שהם גם יישארו וגם יעניקו לחות והזנה.
לפעמים החומר הכי בסיסי ופשוט הוא זה שעושה את העבודה הכי עוצמתית.
וגליצרין הוא בדיוק כזה.
בסופו של דבר, קוסמטיקה טבעית אמיתית לא נמדדת במספר החומרים על התווית ולא במחיר שלהם. היא נמדדת בהבנה.
אפשר לבנות מוצר עוצמתי מחומרים פשוטים, זמינים ולא יקרים.
אפשר לייצר תוצאה עמוקה בעור בלי לרדוף אחרי טרנדים ובלי להעמיס רכיבים רק כדי שזה ייראה מרשים.
מה שחשוב הוא להבין באמת מה כל חומר עושה.
להבין מה זה לחותן.
להבין איך מים מתנהגים בעור.
להבין מתי חומר פועל לבד ומתי הוא צריך תמיכה.
להבין כימיה בגובה העיניים, בלי לפחד ממנה.
וזה בדיוק ההבדל בין מי שרק מעתיקה מתכון לבין מי שיודעת לבנות פורמולה.
בקורס שלי אני מלמדת איך להכין קרם
ואני גם אני מלמדת איך לחשוב כמו רוקחת טבעית.
איך לבחור חומרי גלם מתוך הבנה ולא מתוך שיווק.
איך לבנות מוצרים שעובדים באמת לעור שלך, למשפחה שלך, ואפילו ללקוחות שלך.
כשיש לך ידע, גם פורמולה פשוטה הופכת לעוצמתית.
וכשאת מבינה את החומרים, את כבר לא תלויה באף אחד שיסביר לך מה את צריכה.
אם את רוצה לעבור מרמת חובבנות לחיבור עמוק ומקצועי לעולם הזה, הקורס הקרוב שלי מחכה לך.